יחדיו שילוח נ' אורדן הופמן סוכנויות בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תביעה כספית בגין שירותי עמילות מכס שהתובעת נתנה לטענתה לנתבעת 1 שהנתבע 2 הוא מנהלה, על פי הזמנה שבוצעה על ידי הנתבע 3.

א. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים

1.התובעת היא חברה העוסקת בשילוח בינלאומי ועמילות מכס (להלן: "התובעת").

הנתבעת 1 (להלן: "אורדן") הייתה לקוחה של התובעת במועדים הרלוונטיים לתובענה.

הנתבע 2 (להלן: "הופמן") הוא בעל המניות והמנהל היחיד של הנתבעת.

הנתבע 3 (להלן: "בן צבי") הוא מי, שלטענת התובעת היה איש הקשר, שקישר, במהלך שנת 2006, בין הצדדים, ובהמשך פנה לתובעת בשמם של הנתבעים 1 ו-2, במטרה שתפעל לשחרור הטובין במשלוח נשוא התובענה.

2.מנגד, טוענים הנתבעים 1 ו-2 כי מר בן צבי לא היה שלוח שלהם ולא איש הקשר מטעמם, אלא רק היה זה שהכיר לנתבעים 1 ו-2 את התובעת כמי שפועלת בתחום עמילות המכס.

3.במהלך שנת 2006 התקיימו בין התובעת לאורדן קשרי מסחר לפיהם סיפקה הראשונה לאחרונה שירותי שילוח ועמילות מכס בתמורה כספית ששולמה.

4.לטענת התובעת, במסגרת היחסיים העסקיים בין התובעת לאורדן, פנה מר בן צבי למנהל התובעת וביקש ממנו לפעול, עבור הנתבעים 1 ו- 2, לשחרור מכולות המכילות מכוניות צעצוע עם שלט. לטענתה, היא פעלה בהתאם להנחיותיו של מר בן צבי ועשתה את הפעולות הנדרשות ממנה לשחרור המכולה.

5.הנתבעים 1 ו-2 טוענים כי מעולם לא נתנו הרשאה לאיש, לרבות למר בן צבי, לפעול בשמם.

6.מר בן צבי טוען מצדו כי הוא לא פנה לתובעת או למי מעובדיה, בין כשלוח של הנתבעים 1 ו-2 ובין באופן עצמאי בשום נושא או עניין, לרבות בקשר לטובין נשוא התביעה.

7.בבדיקה של רשויות המכס שנערכה במכולות, התברר כי יבוא מכוניות הצעצוע היווה כיסוי לניסיון הברחה של חפיסות סיגריות. לפיכך נתפסו המכולות שמספריהן CCLU6698720 ומכולה שמספרה 632987 CCLU, ופורקו מתכולתן שאוחסנה במחסן נעמן בחסות מכס אשדוד.

8.הנתבעים 1 ו-2 לא חולקים על ממצאי חקירת המכס, אך טוענים כי הדבר אירע בשל מחדים חמורים של התובעת שאפשרה שימוש בשמם. הנתבעים 1 ו-2 מכחישים ניסיון הברחת הסיגריות מצדם.

9.עוד טוענת התובעת, כי התברר לה כי הנתבעים או מי מהם ידעו היטב על הניסיון להבריח את הסיגריות וכי הם דאגו לכך שהמכולה תסודר באופן שבו יוסתרו חפיסות הסיגריות בחלק האחורי של המכולה, כאשר לפנים נמצאו מכוניות הצעצוע.

10.בגין השירות שניתן לאורדן עבור שחרור הטובין, הצטברה יתרת חוב בסך של 41,202 ₪ ללא הפרשי הצמדה וריבית. לסכום זה, טוענת התובעת, כי יש להוסיף סך של 15,000 ₪, בו נשאה התובעת בגין אחסנת המכולה עד להחלטה בעניין השמדת הטובין או מכירתם.

11.מנגד, טוענים הנתבעים 1 ו-2, כי התובעת לא זכאית מהם לתשלום כלשהו משום שמעלה באמון שהם נתנו בה ואפשרה לצד ג', מר בן צבי, לנהל יבוא של טובין תחת שמה של אורדן. לטענתם, מהשוואת כתב התביעה המתוקן לזה המקורי ניתן ללמוד על כך שהתביעה הייתה אמורה להיות מוגשת רק כנגד מר בן צבי.

12.לטענת התובעת, אורדן הפרה את ההסכם שבינה לבין התובעת באי תשלום החוב עבור הפעולות שבוצעו עבורה.

13.מנגד, טוענים הנתבעים 1 ו-2, כי לאורדן אין חוב כלפי התובעת הואיל ולא קיבלה ממנה שירות כלשהו, וכל שעשתה התובעת, אם עשתה, היה על אחריותה הבלעדית של התובעת.

14.כן טוענים הנתבעים 1 ו-2 בעניין זה, כי התובעת פעלה בניגוד למודוס הפעולה (כללי הפרוטוקול) שבין הצדדים. כן, לטענתם, בפגישה שהתקיימה במשרדי ב"כ התובעת בניסיון לשכנע את התובעת באי מעורבות הנתבעים 1 ו-2 בפרשה, אמר מנהל התובעת כי שחרר את הטובין לפי פניה של אדם בשם "אורי", שהוא מכר של שני הצדדים. לטענת הנתבעים 1 ו-2, אותו אורי הוא שפנה למנהל התובעת וביקש ממנו לשחרר את המכולות. לטענתם, מטעמים השמורים עם מנהל התובעת, בחר זה להפר את מודוס הפעולה שבין הצדדים ועשה פעולות על פי דרישתו של אותו "אורי", דבר המלמד, לטענת הנתבעים 1 ו-2, כי לא הייתה להם כל מעורבות בהזמנת המכולות, בהגעתן ובקשר לתכולתן.